רבים מבעלי העסקים ובעלי המניות רואים בתפקיד הדירקטור "חותמת גומי" או תואר ייצוגי בלבד. בפועל, מדובר בתפקיד עם משקל משפטי הכולל שורה של חובות, לצד אחריות אישית של חבריו.

בשונה ממוסד המנכ"ל בחברה, הדירקטוריון איננו מתערב בניהול החברה; הוא מכוון את הספינה. הוא מפקח, מאשר, ומחליט בהחלטות בדבר מדיניותה, כגון קביעת אסטרטגיה עסקית,  אישור עסקאות מהותיות,  פיקוח על דוחות כספיים ונהלי ניהול סיכונים, ועוד.

משהו השתבש? מומלץ  להכיר את כלל שיקול הדעת העסקי (Business Judgement Rule).

מדובר בכלל משפטי שגובש בפסיקה בארצות הברית. לפיו, אם מתקיימים שלושה תנאים מסוימים – נושאי המשרה בחברה נהנים מהגנה מפני התערבות של בית המשפט בהחלטות שקיבלו במסגרת תפקידם. במילים פשוטות: כל עוד חברי הדירקטוריון עומדים באותה תנאים, בית המשפט יראה את ההחלטות של נושאי המשרה כלגיטימיות, ולא יתערב בהן.

שלושת התנאים:

(א) ההחלטה התקבלה שלא מתוך ניגוד עניינים.

(ב) ההחלטה התקבלה בתום לב.

(ג) ההחלטה התקבלה באופן “מיודע”, כלומר לאחר עיון בנתונים ושקילת שיקולים רלוונטיים.

בהתקיים אותם תנאים, בית המשפט אינו שופט דירקטורים על תוצאה עסקית כושלת – אלא על אופן קבלת אותה ההחלטה. יחד עם זאת, אותה החלטה עלולה להיבחן בדיעבד בבית המשפט, וככל שיימצא שאותה החלטה לא עמדה בתנאי כלל שיקול הדעת העסקי – יכול ותוטל אחריות משפטית על הגורם שקיבל אותה.

*אין בסקירה כללית זו משום ייעוץ משפטי כלשהו. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור סקירה כללית זו לצד שלישי, בלא קבלת הסכמת אילי קיפרמן – משרד עורכי דין מראש ובכתב.