You are currently viewing עסקה למכירת מניות שליטה בחברה איננה פוטרת בהכרח את החברה מחיוביה החוזיים, טרם ביצוע העסקה

עסקה למכירת מניות שליטה בחברה איננה פוטרת בהכרח את החברה מחיוביה החוזיים, טרם ביצוע העסקה

חברה התקשרה במהלך שנות פעילותה במספר רב של הסכמים, מסוגים שונים, מול ספקים, נושים, סוכנים וכיוצ”ב. לחברה בעל מניות יחיד, בשם אלון, אשר התקשר עבור ובשם החברה באותם הסכמים.

ביום 1.1.2020 פונה לאותה חברה משקיע בשם אריאל בהצעה לרכוש את מניותיה, באופן בו תוקנה לו שליטה בה. אלון בוחן את הצעת אריאל ולאחר מו”מ ארוך על ידי הצדדים, מחליט למכור לו את מניותיו. העסקתה מסתיימת, אריאל הופך לבעל השליטה בחברה וזו ממשיכה בפעילותה השגרתית.

ביום 1.2.2020 התגלה לינאי, לו החברה חייבת סך של 1,000,000 ₪ על פי הסכם שנחתם בינו לבין החברה ביום 1.12.2019, כי אלון מכר את מניותיו בחברה, לאריאל. ינאי פונה מיד לחברה ולאלון, בדרישה לדעת מה עלה בגורל התחייבות החברה לשלם לו את כספו, מכח אותו הסכם.

אלון אומר לינאי שמניותיו של אלון בחברה נמכרו לאריאל ומפנה אותו לאריאל לשם מימוש התחייבות החברה לשלם לו את כספו. מתוסכל, ינאי פונה לאריאל באותה דרישה – עמידה בהתחייבות החברה לשלם לו את כספו. אלא שאריאל טוען שאין לו מושג על מה ינאי מדבר וכי גם אם רכש מאלון את מניות השליטה בחברה, אין לו כל יריבות כלפי ינאי; לינאי יש לכל היותר יריבות כלפי החברה על פי הסכם שנחתם עמה טרם ביצוע העסקה, ומשום כך עליו לפנות בעניין זה לאלון.

מה הוא הדין? האם לינאי עומדת זכות תביעה? ואם כן – כלפי מי? מדובר בסוגיה הנדונה לא אחת בבתי המשפט: כלומר, מה הוא דין חיוביה החוזיים של חברה, לאחר השלמתה של עסקת מכירת מניות שליטה, כלפי מי שהתקשר עמה בהסכם, טרם אותה עסקה?

התשובה לכך תלויה במספר רב של משתנים אך העיקרים שבהם: (1) בחינת העסקה בראי משולש היחסים שבין מוכר המניות (אלון), הרוכש (אריאל) וצדדים שהתקשרו עם החברה בהסכמים (ינאי), ערב מכירת המניות; (2) האם רוכש המניות הסכים שהחברה תחוב בחיוביה החוזיים, כפי שהוסכם עליהם ערב ביצוע העסקה?; (3) ניתוח החוזים שנחתמו בין החברה לצדדים שלישיים בקשר לביצוע התחייבויותיה כלפיהם, לרבות במקרה בו בעלי מניותיה ימכרו את מניותיהם.

יחד עם זאת, ככלל: העברת שליטה בחברה לא תקנה לינאי זכויות נוספות כלפיה, או כלפי רוכש השליטה החדש בה, אריאל, מעבר לזכויות שעמדו לינאי, ערב ביצועה של עסקת מכירת המניות.[1]

לכלל זה נימוקים כבדי משקל אך השניים העיקריים שבהם, הם: (1) ההיבט התאגידי, הגורס כי החברה ולא הפרטים –  המשקיעים בה – היא היוצרת את ההתחייבויות החוזיות כלפי צדדים שלישיים, ודי בכך לפטור את בעלי מניותיה מחבות אישית לקיום חיוביה; (2) ההיבט החוזי, לפיו שינוי השליטה בחברה, בעקבות עסקת רכישת מניות, אינו מוביל לכל שינוי במערכת היחסים החוזית בין צדדים לחוזה. עם השלמתה של העברת השליטה בחברה צד לחוזה, עמו התקשרה החברה טרם העסקה, זכאי לקבל ממנה בדיוק אותם את טובין או שירותים שהוא היה זכאי לקבלם, טרם ביצועה של עסקת רכישת המניות.

על מנת למנוע אי-בהירות ומחלוקת בסוגיה זו, ראוי אפוא להיערך אליה בהתאם, כבר בשלב המו”מ בין החברה למעוניינים לכונן עמה יחסים חוזיים.

 

[1] דני דילברי, השפעת מיזוגים ורכישות על חוזיה של חברת המטרה: מיזוג של דיסציפלינות משפטיות, משפט ועסקים יט, תשע”ו) דצמבר 2015).

*אין בסקירה כללית זו משום ייעוץ משפטי כלשהו. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור סקירה כללית זו לצד שלישי, בלא קבלת הסכמת אילי קיפרמן – משרד עורכי דין מראש ובכתב.