כל חברה זקוקה למקורות מימון שיאפשרו את פעילותה השוטפת לשם הגשמת יעדיה. אחד מצינורות המימון המקובלים הוא השקעת הון בחברה על ידי בעלי מניותיה הקיימים, או על ידי אלו המעוניינים להפוך לבעלי מניות בחברה, כנגד הקצאת מניות בחברה.

המשקיעים המזרימים כספים לחברה מקבלים בתמורה מניות חדשות המונפקות על ידי החברה. למרות שהזרמת הון בדרך זו צפויה לקדם את תועלתם של כלל בעלי המניות, מבחינת בעלי המניות הקיימים שאינם מזרימים מכספם בחברה, מביאה הקצאת המניות החדשות למשקיעים להקטנת אחזקתם של בעלי המניות קיימים בחברה.

כתוצאה מכך, מאיימת הקצאת המניות להקטין את כוח השליטה שיש לבעלי המניות הקיימים בשל דילול אחזקותיהם בהון המניות המחולק של החברה ביחס לסך מניותיה המונפקות של החברה.

לדוגמא: נניח שיש חברה עם 100  מניות, ובעל מניות יחיד המחזיק ב -20  מניות, כלומר מחזיק ב 20% מהון מהחברה. החברה מחליטה לגייס כסף, ומנפיקה עוד 100 מניות למשקיעים חדשים. עכשיו יש 200  מניות בסך הכול ובעל המניות המקורה עדיין מחזיק רק ב-20 מניות  כלומר, רק ב10% מהון החברה.

במידה ובעל מניות אינו מעוניין להוסיף ולהשקיע מהונו בחברה ובד בבד מעוניין ששיעור אחזקותיו בחברה לא ידולל, הוא יכול לדרוש שתעמוד לזכותו הגנה מפני דילול שיעור אחזקותיו במניות החברה. במילים אחרות, גם לאחר אירוע גיוס הון כנגד הקצאה חדשה של מניות למשקיעים, בין אם מדובר בבעלי מניות קיימים או במשקיעים חדשים, לא ייפול שיעור אחזקותיו של בעל המניות, הנהנה מן ההגנה, משיעור אחזקותיו לפני לאירוע גיוס ההון הנ"ל, על אף שלא נטל חלק במימון החברה, ואף אם מדובר בהשקעת הון חיונית לטובת החברה וקידום מטרותיה ואשר רוב בעלי המניות חפצים בה.