תביעה לדמי שימוש ראויים הינה אחד מהסעדים הנפוצים ביותר לצד תביעה לסילוק יד, בין אם מדובר בהליך של פינוי פולשים, פינוי ברי רשות שרשותם באה לידי סיום, סכסוכי מקרקעין ותביעות לפירוק שיתוף שבין שותפים.
המושג דמי שימוש משקף את השווי והרווח הכספי שצמח לעושה השימוש במקרקעין (לרוב, פולש), על חשבון הפסדו של בעל המקרקעין.
לרוב, בית המשפט קובע את גובה דמי השימוש הראויים על פי שווי השוק של הנכס, משך ההחזקה הלא חוקית ונסיבות המקרה הספציפיות. כמו כן, הזכאות לפיצוי ואופן קביעתו נבחנים בין מקרה שבו ניתנה רשות מלכתחילה ובוטלה לאחר מכן, ובין מצב שבו הרשות ניתנה מכח שתיקת בעל בעלי המקרקעין.
כיצד מעריכים את שווי השימוש שעשה בפולש במקרקעין? לרוב, קביעת גובה החיוב בדמי שימוש ראויים הינה עבודתו של שמאי המעריך את שווי שימוש, כאשר השווי נמדד ברוב המקרים עפ"י מהות הנכס.
במקרים של פלישה ושימוש בדירת מגורים למשל, החשבון די פשוט המתבסס על השוואת שוויים של נכסים דומים להשכרה באותו אזור ובמכפלת הזמן שהפולש עשה שימוש בדירה זו. אולם, ישנם מקרים מורכבים יותר (בפרט בנכסים מסחריים או מגרשים חקלאיים) בהם לא תמיד ניתן להגיע להשוואה פשוטה שכזו ובמקרים כאלו שווי השימוש שעשה הפולש במקרקעין עשוי להיות "נגזרת" של שווי הנכס והתשואה שנכס כזה אמור לייצר (למשל בהתאם לשיטת חישוב היוון הכנסות עתידיות).
בנוסף, לבית המשפט ישנו שיקול דעת להפחית או להגדיל את סכום דמי השימוש הראויים, בהתאם למגוון פרמטרים אישיים, כלכליים ותום ליבם של הצדדים, לפני ואחרי הגשת התביעה לדמי שימוש.
*אין בסקירה כללית זו משום ייעוץ משפטי כלשהו. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור סקירה כללית זו לצד שלישי, בלא קבלת הסכמת אילי קיפרמן – משרד עורכי דין מראש ובכתב.